גדלתי בבית עם גבולות לא ברורים,בעקבות משבר קשה שעבר על

.הורי,גם אבל לא רק...תמיד הייתי אוהבת אדם,חייכנית,מרצה

אח שלי "התעלל" בי כמו שכל האחים מתעללים אחד בשני

אלא שלא כמו כל האחים...

לפעמים זה עבר את הגבול,

רק שלא היה שם מישהו להצביע על כך,

.הוא היה הדמות הכי חשובה בחיי במשך שנים,רציתי למצוא חן בעיניו

כשהוא בא יום אחד,בהיותי בת שבע עם פנס בלילה למיטה שלי,זה היה רק המשך לרצף הזה,הוא בא להסתכל ולגעת

...אני העמדתי פני ישנה,האם היה שם עוד משהו? אני לא יודעת עד היום

 

שנים אח''כ,גם אחרי שהוא הפסיק לא הבנתי מה זה היה,המשכתי להעריץ אותו ולקבל ממנו יחס משפיל או אוהב לסירוגין...התבגרתי לעיניו ובצל העוקצנות שלו,באור של המחמאות שלו...לא ידעתי מי אני

 

,היו תקופות שרציתי למות ולא הבנתי למה

,איכשהו החיים שמרו עלי,התחתנתי,ילדתי ילדים,התבגרתי

התגרשתי מבלי להסתכל להיסטוריה שלי באמת בעיניים

 

יום אחד נפל לי האסימון,חיברתי בין החלקים,בין הבעיות לבין האוירה שבה גדלתי

המון כאב יצא,אני מקווה שלמטרת ריפוי

אבל אף אחד לא באמת מבטיח לי את זה

 

 

אני פה כדי לאוורר את הפצע,למעני ולמען כל האחרות

ליבי שותת אליכן אחיות יקרות